גזר דין בתיק ת"פ 48916-11-10

הרקע וההרשעה

1.       הנאשם הורשע, היום, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, לאחר ניהול חלקי של ההוכחות בתיק. בהתאם לכתב אישום מתוקן, שהוגש במסגרת הסדר טיעון, הנאשם, אשר שימש במגוון תפקידים בכירים בשוק ההון ומוכר כבעל ניסיון ומעמד בכיר בשוק ההון, עבד ב חברה המרכזית לשירותי בורסה (נ.ע) בע"מ, בין השנים 1993 עד 2005. במסגרת תפקידיו, שימש כסוחר, כמנהל המחלקה הכלכלית, כמנהל חברת החיתום, כסמנכ"ל החברה ובשנת 2004, מונה למשנה למנכ"ל החברה ושימש בתפקיד זה עד לתום תקופת עבודתו בחברה. במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, נטמעה החברה המרכזית ב מגדל שירותי בורסה בע"מ [שתיהן ביחד - החברה]. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, בין השנים 2004 עד 2006, נוסף על תפקידו כמשנה למנכ"ל החברה, היה הנאשם אחראי על חדר המסחר בתחום אגרות החוב ומלווה קצר מועד. כן, שימש כסוחר ראשי של החברה בתחומים אלה וביצע עסקאות בניירות ערך עבור לקוחות החברה, בעיקר עבור לקוחות מוסדיים.

2.       באותה תקופה פתח הנאשם חשבון בחברה ביחד עם גיסו, שמעון ליפינר, והחשבון נרשם על שם הגיס [ חשבון ליפינר], אך הנאשם וגיסו הסכימו ביניהם כי הנאשם יפעל בחשבון זה, בעיקר בתחום האג"ח, על פי שיקול דעתו, וכי יחלקו ביניהם את רווחי החשבון. הנאשם הסתיר מידע זה מהחברה, והסווה כל זיקה שלו לחשבון. הנאשם לא ציין במסמכי פתיחת החשבון כי הוא הנהנה בחשבון, או כי הוא מיופה הכח בחשבון וכי הוא זה שמעביר את ההוראות בחשבון לפי שיקול דעתו הבלעדי.

3.       הנאשם פעל בחשבון ליפינר בניגוד לנהלי החברה ולנהלי הבורסה, אשר פורטו בכתב האישום, ותוך ניצול מעמדו הבכיר בחברה. הוא עשה שימוש בחשבון "נוסטרו טעויות" של החברה, ובחשבון "מעבר" של החברה, ודאג לכך שבחשבון ליפינר יווצרו רווחים בלבד, בדרכים שונות שתוארו בכתב האישום. בחשבונות ליפינר לא הופקדו כספים או בטחונות, והנאשם ניצל את כח הקניה של חשבונות החברה לטובת חשבון ליפינר.

בפעילותו, הציב עצמו הנאשם בניגוד ענינים בין חשבון ליפינר, ממנו נהנה, לבין חשבונות החברה. הנאשם שלט הן בחשבון הנוסטרו טעויות בתחום האג"ח של החברה, והן בחשבון ליפינר. פעילות זו בין חשבונות החברה לבין חשבון ליפינר סייעה לנאשם לדאוג שחשבון ליפינר יפיק רווחים בלבד, ללא סיכון אמיתי.

4.       עיקר הפעילות בוצע בדרך של שיוך עסקאות מחשבון מסלקה מעבר, בדרך שפורטה בכתב האישום, כאשר הנאשם ייחס אותן, בדיעבד, לחשבון ליפינר. חלק נוסף מהפעילות בוצע באמצעות עסקאות מתואמות מול חשבון נוסטרו טעויות של החברה, וחלק קטן מהעסקאות שויך עם תאריך ערך יום קודם, כך ששערי העסקה היטיבו עם הנאשם ביחס לשערי הבורסה בזמן אמת.

5.       בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, הפיק הנאשם בפעילותו המרמתית רווחים עבורו ועבור ליפינר, בחשבון ליפינר, על סך כ-430,000 ש"ח, בניכוי מס (סך כל הרווחים מחשבון ליפינר הסתכמו בכ-720,000 ש"ח, לפני מס). סך הכספים שהגיעו לידי הנאשם מחשבון זה עמד על כ-300,000 ש"ח.

6.       בשל כל אלה, הורשע הנאשם בביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 425 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 [ החוק], וכן בעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק.

הסדר הטיעון והשיקולים במסגרתו

7.       הצדדים הגיעו להסדר "סגור", הכולל הסכמה עונשית, באופן שלא נדרשה התייחסות לתיקון 113 לחוק שענינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה.

8.       החומרה בתיק מתבטאת במספר פרמטרים: מעמדו של הנאשם בשוק ההון בכלל, כמומחה ראשון במעלה בתחומו, ובחברה בפרט, כמי שהגיע לתפקיד משנה למנכ"ל; טובת ההנאה שהפיק הנאשם, היא בסכום גבוה יחסית; השיטתיות בביצוע המעשים והתכנון המוקדם שקדם להם; ביצוע המעשים לאורך כשנה ומחצה, ולא באופן חד פעמי; הפגיעה הנלווית באמון החברה, בשל השימוש לרעה שנעשה בכח המשרה, ובניצול הסמכויות והגישה לחשבונות החברה.

9.       בבסיס העבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, נמצא הרצון להבטיח תפקוד נאות של עובדים ומנהלים בתאגיד, הרצון להבטיח העדפת האינטרס התאגידי ולא זה האישי, מניעת שחיתות מידות בקרב המנהלים וביסוס האמון של בעלי המניות במנהליהם. האיסור מיועד לשמור על יחסי האמון בין עובד או מנהל בתאגיד לבין התאגיד. העובד הפועל בשם אחרים ועבורם חייב לפעול ביושר ובהגינות, ולא למעול באמון שניתן בו כי יפעל לשם הגשמת תפקידו.

בע"פ 752/90 ברזל נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 539, 558, [1992] התייחס בית המשפט העליון לההלכה שנקבעה בע"פ 121/88 מדינת ישראל נ' דרוויש, פ"ד מה(2) 663, 692 [1991], לפיה לא די בפגיעה בתדמיתו של התאגיד בעיני הציבור ובאמון שרוכש הציבור לתקינות פעולותיו, כדי למלא את דרישות סעיף 425 לחוק, אלא נדרש שערעור תדמיתו של התאגיד בעיני הציבור יגרום גם לפגיעה בתאגיד. ברי, כי בעניננו, מתקיימת גם אותה פגיעה בתאגיד בעקבות ערעור תדמיתו, וזאת לאור טיבה של החברה, כנותנת שירות לציבור בנושא הרגיש של השקעת כספיו.

10.     הפסיקה ציינה לא אחת כי על אף ה"הילה" (בלשון סגי נהור כפולה ומכופלת) העוטפת עבירות "צווארון לבן", ואולי דווקא בגלל הביצוע הסטרילי, לכאורה, של פשיעה כאמור, על מערכת אכיפת החוק והענישה לעמוד על המשמר ביתר שאת, תוך קביעה חד משמעית לפיה גם פשיעה זו, אינה משתלמת (ר' ע"פ 8458/11 יוסי שובל נ' מדינת ישראל, פסקה 6 [11.9.13]). כן צוין כי העונש ההולם עבירות כלכליות מסוג אלה שלפנינו, הוא מאסר מאחורי סורג ובריח.

11.     המאשימה הציגה אסופה של פסקי דין במקרים הדומים לעניננו:

בת"פ (מחוזי ת"א) 40171/08 מדינת ישראל נ' יעקב מאיר [13.4.11] הושת עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 45,000 ש"ח, על נאשם אשר הודה בביצוע עבירות של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק, וניסיון לקבל דבר במרמה לפי סעיף 415 וסעיף 25 לחוק. מדובר היה בנאשם, עובד ציבור, ששימש בתפקיד בכיר בחברה עירונית, אשר קיים מערכת יחסים אסורה עם איש עסקים פרטי, ובמסגרתה פעל הנאשם לקידום האינטרסים הכלכליים של אותו איש עסקים, אגב התנהגות בחברה השייכת לציבור - כבתוך שלו.

בת"פ (מחוזי מרכז) 6366-07-09 מדינת ישראל נ' יעקב (ג'קי) מצא [30.1.11] הושת, במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסדר עונשי, עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, על הנאשם אשר שימש בתקופה הרלוונטית כסמנכ"ל לענינים מקצועיים ברשות המסים, ובחלק מהתקופה -  כמנהל רשות המסים. הנאשם הורשע בביצוע חמש עבירות של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק ובסיוע למתן שוחד לפי סעיפים 281 ו-31 לחוק. ערעור שהגיש הנאשם על גזר הדין נדחה בבית המשפט העליון.

ברע"פ 10686/04 חיים גרצוב נ' מדינת ישראל [13.7.05], התקבל באופן חלקי ערעורו של מי ששימש כמנהל סניף בנק ואישר, פעם אחר פעם, חריגות מעבר למכסת האשראי המאושרת של לקוחות מסוימים, ללא אישור של הגורמים המוסמכים בבנק. לאחר שמיעת הראיות, הורשע הנאשם בשתי עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק, שלוש עבירות של עובד בתאגיד לפי סעיף 424 (1) לחוק, בשלוש עבירות של עובד בתאגיד לפי סעיף 424(2) ובשלוש עבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק. בבית משפט השלום הוטל על הנאשם עונש מאסר בן 5 חודשים, לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס בסך 12,000 ש"ח. בבית המשפט המחוזי, הוחמר עונשו של הנאשם כך שתקופת המאסר הועמדה על שנה אחת, וסכום הקנס הוגדל לסך 25,000 ש"ח. בית המשפט העליון ציין כי העונש שהוטל על ידי בית משפט השלום הוא עונש קל יתר על המידה, אך לא ניתן להתעלם מכך שלאותם מעשים לא היה פן של שחיתות אישית והנאשם לא הפיק טובת הנאה ישירה ממעשיו. שיקול נוסף להקלה בעונש, יחסית לעונש שהוטל בבית המשפט המחוזי, היה חלוף 12 שנים מאז ביצוע העבירה, וכן העובדה שהנאשם כבר ריצה חמישה חודשים מתוך העונש, בדרך של עבודות שירות. לפיכך, הוחזר עונש המאסר שהטיל בית משפט השלום על כנו, ולא חל שינוי בשיעור הקנס.

המאשימה הפנתה לפסקי דין נוספים, ובהם רע"פ 373/05 איילה בן טובים נ' מדינת ישראל [22.2.05], ולפסקי הדין שניתנו באותו ענין בערכאות דלמטה; ת"פ (שלום ת"א) 9030/04 מדינת ישראל נ' חיים זינגר [12.1.05]; ת"פ (מחוזי ת"א) 40213/05 מדינת ישראל נ' גבעוני [4.4.13]. איני מוצאת צורך לפרט מעבר לכך, אך אציין שכולם מלמדים על כך שהעונש המוסכם בעניננו הוא בגדר מתחם הענישה העולה מפסקי הדין, בהתחשב בכלל הנסיבות.